ביהמ"ש דחה בר"ע על החלטת ראש הוצל"פ בעניין מחלוקת לגבי שומה במקרקעין

           המבקשים הינם בעלים של חלקה 22 בגוש 7186 ברחוב מאיר יערי 17 תל-אביב (להלן: המקרקעין).

           על המקרקעין חלה תכנית בנין ערים שמספרה 1112א' (להלן: תב"ע 1112א'). ביום 13.8.1997 פורסמה למתן תוקף תכנית בנין ערים 1112ג' (להלן: תב"ע 1112ג') שהוחלה על המקרקעין, ואשר הסדירה את הזכויות במקרקעין על דרך של איחוד וחלוקה מחדש.

           סעיף 12 להוראות תב"ע 1112ג' קבעי כי תנאי מוקדם לבניה בשטח התכנית הוא אישורה של תכנית עיצוב אדריכלי (להלן: תוכנית העיצוב).

           ביום 14.8.2000 נערכה בין המבקשים והמשיבה שומת השבחה בהסכם, עקב אישור תב"ע 1112ג' וההשבחה שנבעה בגינה. על פי השומה המוסכמת חויבו המבקשים בתשלום היטל השבחה בגין תב"ע 1112ג' בשיעור של 1,028,732 ש"ח, נכון ליום 28.8.1997.

           ביום 3.1.2001 אושרה תוכנית העיצוב.

           בעקבות טענת המבקשים כי תכנית העיצוב גרמה להם נזק רב, הם הגישו  למשיבה בקשה להקלה בבניה המותרת לפי תב"ע 1112ג'. ביום 10.4.2002 דנה המשיבה בבקשה והחליטה לאשרה.

           המשיבה הוציאה למבקשים שומת השבחה בגין הקלות הבניה. על שומה זו ערערו המבקשים בטענה, כי תוכנית העיצוב פגעה בהם בהשוואה למצב הדברים שהיה טרם אישורה.

           לנוכח המחלוקת על השומה, הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי האדריכל אורי שטרית כבורר (להלן: הבורר), בכדי לקבוע האם תוכנית הבינוי פוגעת בבעלים בהשוואה לתב"ע 1112א', ותב"ע 1112ג'. כמו כן סוכם כי באם ייקבע כי תוכנית הבינוי פוגעת יקבע השמאי יוסף זרניצקי (להלן: השמאי המכריע) את גובה הנזק בהתחשב בהקלות הבניה שאושרו.

           ביום 16.2.2004 קבע הבורר כי תוכנית הבינוי פוגעת בבעלים בהשוואה לתב"ע  1112א' ותב"ע 1112ג'.

           ביום 25.11.2004 קבע השמאי המכריע כי ההקלות שניתנו צמצמו את הנזק ולא השביחו את המקרקעין, ומכאן שאין היטל השבחה בגין ההקלות שניתנו. כמו כן אמד השמאי המכריע את הנזקים שנגרמו למקרקעין כתוצאה מאישור תוכנית העיצוב בסכום של 381,730 דולר, שווה ערך ל- 1,561,329 ש"ח, וזאת נכון ליום 3.1.2001.

           ביום 14.6.2005 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו  (כבוד הרשם ב' שמואל) את החלטתו של השמאי המכריע (להלן: פסק דינו של הרשם), מבלי להתייחס לטענת קיזוז שהועלתה על ידי המשיבה.

           המבקשים הגישו את פסק הבוררות ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו.

           המשיבה הגישה בקשה בטענת "פרעתי". לטענתה יש לקזז מסכום החוב את היטל ההשבחה המוסכם, בו חויבו המבקשים בגין תב"ע 1112ג' בשיעור של 1,028,732 ש"ח.

           ביום 20.2.2006 החליטה ראש ההוצאה בפועל בתל-אביב-יפו, לקבל את בקשת המשיבה בטענת "פרעתי", וקבעה כי חוב היטל ההשבחה כפי שנקבע מכוח השומה המוסכמת הוא אכן סכום סופי קצוב, וכי מהחלטת השמאי המכריע לא עולה כי היא מבטלת את חובת המבקשים בתשלום היטל ההשבחה בגין אישור תב"ע 1112ג'.

           על החלטות ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו טענו כי ראש ההוצאה לפועל טעתה כאשר קבעה, כי בסמכותה לדון בטענות הקיזוז. כן טענו המבקשים כי טעתה ראש ההוצאה לפועל כאשר לא קבעה, כי חוות דעתו של השמאי המכריע ביטלה ואיינה את חובת היטל ההשבחה שנקבע בשומה המוסכמת.

           ביום 25.7.2007 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור (כבוד השופטת י' שטופמן) בקובעו, כי פרשנותה של ראש ההוצאה לפועל את פסק דינו של הרשם, אינה חורגת מפרשנות לשונית בסיסית והכרחית לביצועו של פסק הדין, ועם נקיטת פרשנות זו, לא חרגה ראש ההוצאה לפועל מסמכותה. כמו כן קבע בית המשפט כי גם לגופו של עניין אין כל עילה להתערב במסקנת ראש ההוצאה לפועל, לפיה מוגבל פסק הבוררות להשפעת תוכנית העיצוב על ערך הנכס וזאת בהשוואה למצב הדברים לאור תב"ע 1112א' ותב"ע 1112ג'.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוענים המבקשים, כי טעה בית  המשפט המחוזי בכך שדחה את ערעורם, ובכך שלא קבע כי אין בסמכותה של ראש ההוצאה לפועל לדון בטענת הקיזוז. לטענתם, טענת הקיזוז אותה טוענת המשיבה, הינה טענה שנויה במחלוקת ועל כן בירור המחלוקת בעניין היטל ההשבחה אינו צריך להתברר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ולא ניתן לקזז סכומים שאינם קצובים ושנויים במחלוקת בהליך בפני ראש ההוצאה לפועל. עוד טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא ניתנה החלטה שיפוטית המאיינת את תוקף היטל ההשבחה שהוטל. טענה נוספת שמעלים המבקשים היא כי גם חובת ההגינות מחייבת את קבלת רשות הערעור.

           מנגד, סומך בא כוח המשיבה את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוען כי דין הבקשה להידחות ולו מן הנימוק שאין בה שום שאלה עקרונית המצריכה דיון ב"גלגול שלישי". עוד טוען בא כוח המשיבה כי עיקרי הטענות בבקשה הן במישור העובדתי, ועובדות אלו נבדקו והוכרעו על ידי הערכאות הקודמות.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.